הרשעה ללא הרשעה
סיום הליך משפטי בדרך של הרשעה ללא הרשעה הינו מצב משפטי מיוחד אשר מתקיים במצבים חריגים. מטרת הליך זה היא לאפשר לנאשם – בנסיבות יוצאות דופן ומיוחדות – לסיים את ההליכים הפליליים אשר ננקטו נגדו ללא "כתם "על עתידו המקצועי בצמצום מקסימלי של הפגיעה בדימויו העצמי . אולם לעיתים, בטרם יפסוק בית המשפט אם לסיים את ההליך הפלילי כנגד הנאשם בדרך של אי הרשעה יפנה בית המשפט את הנאשם לשירות המבחן לצורך עריכת תסקיר.
תהליך גיבוש תסקיר קצין מבחן כולל בתוכו שיקולים שונים:
1. התייחסותו של הנאשם לביצוע העבירה: האם הוא מבין את אחריותו לביצוע העבירה?
2. חומרת העברה ונסיבות ביצועה, ומהי מידת הפגיעה במתלונן?
3. מהו הנזק שהרשעת הנאשם בדין עלול לגרום על מישורים שונים של חייו, ובעיקר במישור התעסוקתי?
4. באיזו מידה העבירה הפלילית חריגה בהתנהגותו של הנאשם? מה הסבירות שהנאשם יחזור על התנהגות דומה בעתיד – האם מדובר בדפוס החוזר על עצמו או באירוע חריג?
התסקיר של קצין מבחן הכולל המלצה לסיום ההליכים המשפטיים כנגד הנאשם ללא הרשעתו בפלילים חייב להביא בפני בית המשפט תוכנית טיפולית – האם יש להעמיד את הנאשם בפיקוח שירות מבחן ו/או גיבוש תכנית של"צ מתאימה.
על מנת שקצין המבחן ימליץ המלצה חיובית לסיום ההליך ללא הרשעה צריך הנאשם לדעת כי הינו חייב לשתף עימו פעולה , קצין המבחן הוא למעשה ידו הארוכה של בית המשפט ותפקידו למסור מידע על הנאשם לבית המשפט.
חשוב לדעת כי מתן צו של"צ – שירות למען הציבור- הינו עונש לכל דבר תחת פיקוחו של קצין המבחן. השל"צ הוא עבודה התנדבותית ( בבית החולים, בית אבות, מתנ"ס וכדו') . לעיתים נדרשת מצד הנאשם גמישות הן ביחס למועד ביצוע הפעילות והן בנוגע לסוג הפעילות. ביצוע הפעילות ועמידה בה מדווחים לקצין המבחן ישירות. אי קיום צו השל"צ שהוטל על ידי בית המשפט עלול לגרום לקצין המבחן להגיש בקשה לבית המשפט לדון בעניינו מחדש. לשירות המבחן יש תפקיד משמעותי בהליך זה ולהמלצות קצין המבחן יש משקל רב בהחלטות בית המשפט.
שקול הדעת של בית המשפט שלא להרשיע את הנאשם מושפע מתשעה גורמים אשר נפסקו בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, תק-על 97(3) 214) על ידי כבוד המשנה לנשיא העליון השופט שלמה לוין .ואלו הם:
א. האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם?
ב. מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה?
ג. מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד;
ד. מידת הפגיעה של העבירה באחרים;
ה. הסבירות שהנאשם יעשה עבירות נוספות;
ו. האם ביצוע העבירה על ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית?
ז. יחסו של הנאשם לעבירה, האם נוטל הוא אחריות לביצועה? האם הוא מתחרט עליה?
ח. משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם;
ט. השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם.
בנוסף נקבע בפסק הדין כי קיימים גם שיקולים שבאינטרס הציבור ששמים את הדגש על חומרת העבירה ונסיבותיה ועל האפקט הציבורי של ההרשעה.
לסיכום, סוגיית אי ההרשעה הינה חלק בלתי נפרד מעקרון השיקום, שכן פגיעה בעתידו של הנאשם כתוצאה מהרשעה עשויה לפגוע בין היתר בפרנסתו, בכבודו, בשמו הטוב וכפועל יוצא בעתידו של הנאשם.
גם במקרה של אי הרשעה כדאי להתייעץ עם עו"ד פלילית מנוסה לצורך בדיקת המקרה.
ליצירת קשר לאורה צרפתי ולייעוץ חינם לחצו כאן